ההשערה המדיינית-קינית
השערה בחקר המקרא / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ההשערה המדיינית-קינית (לפעמים רק ההשערה המדיינית או ההשערה הקינית) היא שם קיבוצי למשפחת השערות בביקורת המקרא ובחקר המקרא, לפיהן האמונה באלוהות יהוה הובאה במקורה לעם ישראל בכנען מאזור מדברי דרומי יותר. מרבית ההשערות מציעות כי אזור מוצא זה היה בדרום עבר הירדן המזרחי, בערבה, במזרח חצי האי סיני, או בצפון-מערב חצי האי ערב, במקומות המכונים במקרא אדום, שעיר, סיני, פארן ותימן. כמה מן ההשערות מזהות את הקבוצה האתנית שהגיעה מאזור זה עם אלו המתוארות במקרא כקינים, מדיינים, או הלוויים, ומציעות שהם היו במקורם רועים-נוודים או כורים וחרשי נחושת. דמויות מקראיות שעשויות לייצג קבוצה זאת הן קין, תובל קין, יתרו, צפורה, משה, יעל, ויהונדב בן רכב. לאור ממצאים ארכאולוגים מודרניים, יש חוקרים המציעים לזהות אותם עם שבטי שסו נוודים וחרשי נחושת, שתעודות מצריות מתקופת הברונזה המאוחרת הזכירו בשמות "שסו יהו" ו"שסו שעיר"[1].