הבחירות לנשיאות גרמניה 1932
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הבחירות לנשיאות נערכו בגרמניה ב-13 במרץ 1932, עם סיבוב שני ב-10 באפריל.[1] נשיא גרמניה המכהן העצמאי פאול פון הינדנבורג זכה בקדנציה שנייה של שבע שנים לאחר שניצח את יריבו העיקרי, אדולף היטלר, ממפלגת הפועלים הגרמנית הלאומית-סוציאליסטית (NSDAP). מנהיג המפלגה הקומוניסטית (KPD) ארנסט תלמאן התמודד אף הוא וקיבל יותר מעשרה אחוזים מהקולות בשלב השני. תיאודור דיסטרברג, סגן מנהיג ארגון הווטרנים במלחמת העולם הראשונה "קסדת הפלדה", רץ בסיבוב הראשון אך לא עלה לשלב השני. זו הייתה הבחירה הישירה השנייה והאחרונה לתפקיד נשיא הרייך (Reichspräsident), ראש המדינה של גרמניה תחת רפובליקת ויימאר.
| |||||||||||
הבחירות לנשיאות גרמניה 1932 | |||||||||||
13 במרץ 1932 (סיבוב ראשון) 10 באפריל 1932 (סיבוב שני) | |||||||||||
מועמד | פאול פון הינדנבורג | אדולף היטלר | |||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מפלגה | עצמאי | המפלגה הנאצית | |||||||||
מספר הקולות | 19,359,983 | 13,418,517 | |||||||||
אחוזים | 53.05% | 36.77% | |||||||||
הזוכה: פאול פון הינדנבורג |
תחת רפובליקת ויימאר, שנוצרה מתבוסתה של הקיסרות הגרמנית במלחמת העולם הראשונה, הנשיאות הייתה משרה רבת עוצמה. אף על פי שחוקת ויימאר הכריזה על רפובליקה חצי-נשיאותית, חולשות מבניות וקיטוב פוליטי הובילו לרייכסטאג משותק, וזה, בשילוב עם השפל הגדול, הביא לממשלה ששלטה באופן בלעדי באמצעות צווים נשיאותיים מאז מרץ 1930, והעניקה לנשיא כוח רב. הינדנבורג נבחר לתפקיד בשנת 1925 בתמיכת קואליציה של כמה מפלגות ימין שקיוותה כי יפיל את רפובליקת ויימאר, שמעולם לא הייתה פופולרית במיוחד.
ה-NSDAP, שחבריה היו ידועים כ"נאצים", הפכה מקבוצה שולית למפלגה השנייה בגודלה ברייכסטאג. בהנהגת היטלר, שהפעיל את השליטה הבלעדית על מדיניות המפלגה, קיבלה על עצמה המפלגה את האידאולוגיה שלו, שכללה עוינות קיצונית כלפי רפובליקת ויימאר, יחד עם אנטישמיות נלהבת ולאומיות גרמנית. האיום של היטלר גרם לרבים בשמאל לתמוך בהינדנבורג. עם זאת, כישלונו של הינדנבורג להפיל את רפובליקת ויימאר אכזב רבים מאלה שתמכו בו ב-1925. ההשפעה המשולבת של שתי הנסיבות הללו הביאה להיפוך בזהות אלה שתמכו בהינדנבורג. חלק מהשמאל עדיין היה ספקן כלפי הינדנבורג, והקומוניסטים ניצלו זאת בכך שהריצו את תלמאן כ"מועמד השמאל היחיד". הינדנבורג לא הצליח לקבל את הרוב הנדרש של הקולות בסיבוב הראשון, אך הצליח לזכות בסיבוב השני.
בחירתו מחדש של הינדנבורג לא הצליחה למנוע מהמפלגה הנאצית לעלות לשלטון. שתי בחירות פדרליות רצופות מאוחר יותר באותה שנה הותירו אותה כמפלגה הגדולה ביותר ברייכסטאג ומפלגות אנטי-רפובליקניות ברובן. תחת אקלים פוליטי זה, מינה הינדנבורג את היטלר לקנצלר גרמניה בינואר 1933. עם מותו של הינדנבורג בשנת 1934 קיבל היטלר דה פקטו את הנשיאות, אותה שילב עם תפקיד משרת הקנצלר כדי ליצור את משרת ה"פיהרר ורייכסקנצלר" (Führer und Reichskanzler). אלו היו הבחירות האחרונות לנשיאות במה שיהפוך לגרמניה המערבית וגרמניה המזרחית עד 1949. היא נותרה, עד היום, הבחירה הישירה האחרונה של נשיא גרמניה. הינדנבורג נשאר הפוליטיקאי העצמאי היחיד שנבחר לנשיא גרמניה עד לבחירתו של יואכים גאוק כמעט 80 שנה מאוחר יותר.