הבום הלטינו-אמריקאי
תנועה ספרותית של שנות ה -60 וה -70 כאשר יצירתם של קבוצה של סופרים צעירים יחסית לטינו-אמריקאים התפשטה באופן נרחב באירופה ובעולם כולו / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הבום הלטינו-אמריקאי (בספרדית: Boom Latinoamericano) הייתה תנועה ספרותית של שנות ה-60 ושנות ה-70 של המאה ה-20, כאשר יצירתם של קבוצה של סופרים צעירים יחסית לטינו-אמריקאים התפשטה באופן נרחב באירופה ובעולם כולו. הבום קשור באופן הדוק ביותר לחוליו קורטאסר מארגנטינה, קרלוס פואנטס ממקסיקו, מריו ורגס יוסה מפרו וגבריאל גארסיה מארקס מקולומביה. תחת השפעת המודרניזם האירופי והצפון אמריקאי, אך גם בשל תנועת הוונגוארדיה (vanguardia) הלטינו-אמריקאית, קראו סופרים אלו תיגר על המוסכמות הממוסדות של הספרות הלטינו-אמריקאית. יצירותיהן הן ניסיוניות, ובשל האקלים הפוליטי של אמריקה הלטינית של שנות השישים, הן גם פוליטיות מאוד. "זו לא הגזמה לקבוע", כותב המבקר ג'רלד מרטין, "שאם יבשת דרום אמריקה הייתה ידועה בשני דברים מעל לכל האחרים בשנות השישים, אלה היו בראש ובראשונה המהפכה הקובנית (אם כי קובה אינה בדרום אמריקה) והשפעתה הן על אמריקה הלטינית והן על העולם השלישי באופן כללי, ושנית, ה-"בום" בסיפורת הלטינו-אמריקאית, שעלייתה ונפילתה השתלבה עם עלייתן ונפילתן של התפיסות הליברליות של קובה בין 1959 ל -1971. " [1]
ההצלחה הפתאומית של חברי ה"בום" נבעה בחלקה הגדול מהעובדה שיצירותיהם היו בין הרומנים הלטינו-אמריקאים הראשונים שיצאו לאור באירופה, על ידי הוצאות ספרים כמו סייס ברל (Seix Barral) האוונגרדית מברצלונה.[2] ואכן, פרדריק מ. נון כותב כי "סופרים לטינו-אמריקאים הפכו מפורסמים בעולם הן בזכות כתיבתם והסינגור הפוליטי והחברתי שהם הובילו, והן מכיוון שלרבים מהם היה את המזל להגיע לשווקים ולקהלים שמעבר לאמריקה הלטינית באמצעות תרגום, נסיעות - ולעיתים גם בשל הגליה. " [3]