דרך התה העתיקה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
דרך התה (בסינית: 茶马古道, בפיניין: Chá Mǎ Gǔ Dào, מילולית "דרך הסוס תה") המכונה כיום בדרך כלל דרך התה העתיקה הייתה רשת של שבילים המתפתלים בהרי סצ'ואן, יונאן וטיבט בדרום מערב סין, שנועדו לשמש את סוחרי התה.[1] לעיתים מכונה גם דרך המשי הדרומית או דרך המשי הדרום-מערבית והיא מהווה חלק ממערכת מסלולים מורכבת המחברת בין סין ודרום אסיה.
ישנם מספר אלמנטים ארכאולוגיים ומונומנטליים ששרדו, כולל שבילים, גשרים, תחנות דרך, עיירות שוק, ארמונות, עמדות גבול ומקדשים לאורך המסלול. מלבד חשיבותה של הדרך לפעילות המסחרית, באופן משמעותי יותר היה הדרך הייתה קריטית לחילופי תרבות בין תת היבשת ההודית, טיבט ודרום-מערב סין. במיוחד, הדרך מילאה תפקיד חשוב מאוד בהתפשטות הבודהיזם בסין ודרום אסיה.[2]