ג'יימס מונרו
הנשיא החמישי של ארצות הברית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ג'יימס מונרו (באנגלית: James Monroe; 28 באפריל 1758 – 4 ביולי 1831) היה נשיאה החמישי של ארצות הברית בשנים 1817–1825. הנשיא האחרון שהיה מהאבות המייסדים של ארצות הברית.
לחם במלחמת העצמאות האמריקנית ונפצע בקרב טרנטון. למד משפטים אצל תומאס ג'פרסון ואחר כך שירת כציר בקונגרס הקונטיננטלי. היה אחד הצירים האנטי-פדרליסטים בוועידה של מדינת וירג'יניה שנועדה לאשרר את חוקת ארצות הברית והתנגד לחוקה המוצעת, בטענה שהיא נותנת כוח רב מדי לממשל המרכזי. ב-1790 נבחר לכהן כסנאטור בקונגרס האמריקאי הראשון. צבר ניסיון כמושל מדינת וירג'יניה, ומעמדו גבר כשכדיפלומט בצרפת, עזר לנסח את הסכם רכישת לואיזיאנה ב-1803. שירת כמזכיר המדינה וכמזכיר המלחמה במהלך מלחמת 1812, תחת הנשיא ג'יימס מדיסון.
ב-1816 נבחר לנשיאות ארצות הברית. כנשיא, הוא קנה את פלורידה מספרד בהסכם אדמס-אוניס וארצות הברית התרחבה מחוף האוקיינוס האטלנטי אל חוף האוקיינוס השקט כשכבשה יחד עם בריטניה את אורגון. הלאומיות האמריקאית גברה, ונוצר "עידן הרגשות הטובים", שנמשך עד בהלת 1819 ופשרת מיזורי שחילקה את המדינה ב-1820. מונרו נבחר מחדש ב-1820 כמעט פה אחד.
תמך בתנועת החזרה לאפריקה - הקמת מושבות באפריקה לעבדים משוחררים, שלבסוף הפכו לליבריה. בירתה, מונרוביה, נקראת על שמו. ב-1823, הכריז על התנגדותה של ארצות הברית לכל מעורבות אירופאית במדינות אמריקה, שהפכה לדוקטרינת מונרו, צעד שהנחה את מדיניות החוץ האמריקאית במשך כמאה שנים.