בניין רשום
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בממלכה המאוחדת, בניין רשום (באנגלית: Listed Building) הוא מבנה המוכרז באופן רשמי כבעל חשיבות אדריכלית, היסטורית או תרבותית יוצאת דופן. הכרזה זו נפוצה מאוד, והיא מיושמת על כחצי מיליון מבנים.
במקרה שמבנה כלשהו הוכרז כבניין רשום לא ניתן להרוס, להרחיב או לשנות אותו, ללא קבלת היתר מיוחד מרשות התכנון המקומית, שבדרך כלל מתייעצת עם הסוכנות הממשלתית המרכזית הרלוונטית, בעיקר במקרים של בניינים רשומים מפורסמים. לדוגמה, היתרים כאלה עשויים להינתן לכנסיות הנמצאות בשימוש. גורמים פרטיים המחזיקים בבעלות על בניינים רשומים מחויבים בנסיבות מסוימות לשמור ולתחזק אותם, ועשויים לעמוד בפני סנקציות משפטיות אם לא יבצעו זאת או יבצעו שינויים לא מאושרים. כמו כן, במקרים מסוימים ניתן לחייב אדם פרטי להשתמש בחומרים או שיטות ייחודיים גם אם הם יקרים יותר. כתוצאה מכך חל לעיתים גידול משמעותי בעלות התחזוקה והביטוח של הבניין, וכדי לאזן מצב זה החוק מאפשר לבעלי הבניין להתנגד לרישומו.
אף על פי שחלק משמעותי מהמבנים הנמצאים ברשימות הם בניינים, ניתן למצוא בהן גם מבנים אחרים כגון גשרים, מונומנטים, פסלים, אנדרטאות מלחמה, ואפילו אבני מיל. מבנים עתיקים, צבאיים ולא מיושבים (כגון סטונהנג') מסווגים לעיתים כמונומנטים רשומים עתיקים, ומוגנים על ידי חקיקה ותיקה יותר.
אף על פי שמספר מוגבל של "מונומנטים עתיקים" זכה להגנה תחת 'חוק הגנת המונומנטים העתיקים - 1882'[1], היו אלה הנזקים שנגרמו בעקבות הפצצות הלופטוואפה הנאצי במלחמת העולם השנייה שזירזו את הכנת הרשימה הראשונה של בניינים בעלי חשיבות אדריכלית מיוחדת[2]. הכנת הרשימה הוטלה על 300 מחברי המכון המלכותי לאדריכלים בריטים (RIBA) והאגודה להגנה על בניינים עתיקים (SPAB), תחת פיקוח של מפקח המונומנטים העתיקים ובמימון המדינה[3]. הרשימות שימשו כאמצעי עזר להחלטה האם בניין מסוים ישוקם במקרה שייפגע בהפצצה[2]. הבסיס הנוכחי של מערכת הרישום פותח מהמערכת של תקופת המלחמה, והופעל תחת הוראה שניתנה ב'חוק תכנון ערים ומחוזות - 1947'.