באבכ ח'ראמדין
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
באבכּ ח'ראמדין (בפרסית: بابک خرمدین, השם "באבכּ" מקורו בפרסית האמצעית - פאפכּ= "אב קטן", "אבא'לה", נולד בסביבות 795 או 798 - ינואר 838)[1] היה מנהיג ממוצא פרסי[2][3] של המורדים בני התנועה ח'רמיה, שנלחמה בשטחי אזרבייג'ן ואיראן של ימינו נגד שלטון הכיבוש הערבי של הח'ליפות העבאסים ונגד האסלאם הסוני הרשמי. התנועה ח'רמיה - חסידי "דת השמחה" - הייתה תנועה דתית ששילבה יסודות שיעים ויסודות של הדת הזורואסטריות[4], ונחשבת לפיתוח של הנאו-מזדקיות, דת בעלת מסרים חברתיים רדיקליים. בסיס המרד היה בשטח האזרבייג'ן האיראני של היום - בצפון-מערב איראן. בהנהגתו של באבכ קראו המורדים לתחיית גדולתה של איראן[5]. ההתקוממות התפשטה לדרום מערב ולאזורים הכספיים של איראן ובמזרח ארמניה ונמשכה מעל עשרים שנה. הצטרפו אליה כורדים ופרסים, במיוחד ממעמד האיכרים וייתכן גם דהקאנים (אצולה קטנה)[6]. מלחמת הח'ליפות הערבית נגד האימפריה הביזנטית והמרד במצרים בשנים 830–833 הפריעו לשלטון לדכא את המרד. באבכ הביס ארבעה מהגנרלים של הח'ליפה אל מאמון. רק הח'ליפה אל-מעתצם (842-833) הצליח לגייס מספיק כוחות כדי לשים קץ להתקוממות. באבכ סבל אבדות כבדים בקרב על יד המדאן ובהמשך בעזרת סיוע מבעלי אחוזות מקומיים הצליח הגנרל אל-אפשין (חיידר אבן קווס) לנצח את באבכ ובשנת 837 לכבוש את מעוזו הכמעט בלתי נגיש בהרי אזרבייג'ן, באז. באבכ הוצא להורג בשנת 838 בסמארא, בירתו של הח'ליפה אל-מעתצם. המרד של באבכ היה לסמל לחוזקת הזהות המקומית בפרס ובאזרבייג'ן. המידע המפורט ביותר על באבכ הגיע מספרו האחרון של ואקיד אבן אמר תמימי " אחבאר באבכ", המצוטט בספר "כיתאב אל-פהרסת" של אבן א-נדים ושימש גם את אל-מסעודי. מקורות אחרים הם פחות מפורטים וכוללים מידע שלא ניתן לאמת.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. | |
אנדרטת באבכ ביישוב באבכ (טזקנד לשעבר) ברפובליקה האוטונומית נחצ'יבאן באזרבייג'ן. | |
לידה |
1 ביולי 798 בילאלאבאד, באזור ארדביל באזרבייג'ן בח'ליפות העבאסית, כיום באזרבייג'ן האיראנית |
---|---|
הוצאה להורג |
ינואר 838 (בגיל 39) סאמרא בח'ליפות העבאסית, כיום בעיראק, |
עיסוק | מצביא |