אמנות הרנסאנס באיטליה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אמנות הרנסאנס באיטליה, כשמה נוצרה באיטליה, אשר בשלהי ימי הביניים הניעה שינויים לא רק בתחום האמנות, כי אם בכל תחומי התרבות. אמנות זו התחילה להתפתח באמצע המאה ה-13, והגיעה לשיאה במאה ה-15.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: כתיבה לא אנציקלופדית, דעות. | |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
ערך ללא מקורות | |
המילה 'רנסאנס' פירושה 'לידה מחדש' והשפעתו של ההומניזם – אשר ינק באותם הזמנים מהמסורות היוונית והרומית הקלסיות – משתקפת בעניין הגובר בנושאים חילוניים, על חשבון נושאים דתיים, ששלטו בכיפה בימי הביניים.
סגנון אמנות הרנסאנס באיטליה אינו עשוי מקשה אחת; והוא לבש פנים מרובות, על פי הזמן והמקום. מגוון סגנונותיו נתן את אותותיו על הציור, הפיסול, האדריכלות, המוזיקה ועוד.
בניגוד לסגנון הגותי – המאפיין את ימי הביניים, ושניזון מהמסורות הרומנסקית והביזנטית – אמנות הרנסאנס מסמנת מפנה מן העולם הימיביניימי אל העולם המודרני, אשר היא אשר למעשה יצקה את יסודותיו.
הרנסאנס באיטליה התפתח בהדרגה ואפשר להבחין בו בארבע תת-תקופות: הקדם-רנסאנס (1290–1400), הרנסאנס המוקדם (1400–1475), שיא הרנסאנס (1475–1525) ותקופת המנייריזם (1525–1600). ניתן לזהות את יסודותיו כבר בציוריו של ג'יוטו. אבל הרצון להשיג דיוק מדעי ומידה גדולה של ריאליזם, איזון והרמוניה נפלאים – באים לידי ביטוי כבר ביצירותיו של מזאצ'ו ופיירו דלה פרנצ'סקה, מגמות אלו הגיעו לשיאם ביצירותיהם של לאונרדו דה וינצ'י, רפאל ומיכלאנג'לו.