אי הפסחא
אי באוקיינוס השקט / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אִי הַפַּסְחָא (בשפת הרפה נוי, שהיא שפת האי, הוא נקרא: רַפַּה נוּי; בספרדית: Isla de Pascua) הוא אי בדרום-מזרח האוקיינוס השקט. זהו האי המיושב המבודד ביותר בעולם.[hebrew 1] נקודת היישוב הקרובה אליו ביותר הוא האי פיטקרן במרחק של 2,072 קילומטרים, והנקודה היבשתית הקרובה ביותר שוכנת בחוף אמריקה הדרומית במרכז צ'ילה במרחק של 3,658 קילומטרים. האי נודע במאות פסלי האבן הגדולים שבו, המכונים מואי (Moai), שנחצבו בידי תושביו הפולינזים לצורכי פולחן, ככל הנראה בין המאה ה-13 למאה ה-15.
מראה אי הפסחא מהחלל | |
נתונים גאוגרפיים | |
---|---|
מיקום | האוקיינוס השקט |
קואורדינטות | 27°7′0″S 109°22′0″W |
סוג | אי געשי |
שטח | 164 קמ"ר |
אורך | 24 ק"מ |
רוחב | 13 ק"מ |
גובה מרבי | מאונגה טרוואקה: 507 מטר |
נתונים מדיניים | |
מדינה | צ'ילה צ'ילה |
אוכלוסייה | 7,750 (2017) |
אזור זמן | UTC-6 |
על שם | פסחא |
מגלה | יאקוב רוחבן |
תאריך גילוי | 5 באפריל 1722 |
התושבים הפולינזים שהתיישבו באי הפסחא בין שנת 800 לשנת 1200[1][2] יצרו תרבות משגשגת כפי שמעידים פסלי המואי, פטרוגליפים, ממצאים ארכאולוגיים נוספים, וכתב ייחודי המכונה רונגו רונגו. כשהאירופאים הראשונים הגיעו לאי ב-1722 התגוררו באי בין 2,000 ל-3,000 תושבים. מחלות שהביאו לאי מלחים אירופאים ופשיטה של סוחרי עבדים מפרו באמצע המאה ה-19 הקטינו את אוכלוסיית האי ל-111 תושבים בלבד ב-1877.[3]
האי הוא טריטוריה במעמד מיוחד של צ'ילה, שסיפחה את המקום ב-1888. מנהלית האי שייך למחוז ולפראיסו (Región de Valparaíso), וליתר דיוק הוא הקומונה היחידה בפרובינציה אי הפסחא (Isla de Pascua).[4] במפקד האוכלוסין של 2017 נמנו באי כ-7,750 תושבים, כ-45% מהם ממוצא פולינזי.[5]
ב-1935 נקבע חלק גדול משטח האי כפארק לאומי בשם הפארק הלאומי רפה נוי (Parque Nacional Rapa Nui), וב-1995 הכריז ארגון אונסק"ו על הפארק כאתר מורשת עולמית.[6]
במשך שנים רבות, מאז שהתגלה על ידי האירופאים, עורר האי את סקרנותם של חוקרים בשל כמה סוגיות שהתקשו להסבירן: מה מקור תושביו הראשונים של האי, המרוחק אלפי קילומטרים ממקומות מיושבים אחרים? כיצד נוצרו פסלי המואי הענקיים שמשקלם עשרות טונות? כיצד הובלו הפסלים הכבדים למרחק של קילומטרים רבים מהאתר המרכזי שבו נחצבו, ואיך הוצבו על הבמות המיוחדות המכונות "אהו"? ולאחר שהוצבו, כיצד הצליחו התושבים להציב על ראשי הפסלים גוש אבן גדול נוסף שאף הוא שוקל מספר טונות? הדבר מפתיע במיוחד לאור העובדה שהטכנולוגיה שעמדה לרשות התושבים הייתה פרימיטיבית ביותר, ולא היו להם כלי עבודה ממתכת. תעלומה נוספת מהווה העובדה שאי קטן ומבודד הוא המקום היחיד בכל פולינזיה שבו נוצר כתב (שהחוקרים טרם הצליחו לפענח).